באים אליו אנשים שחלמו ורוצים להיפטר מהחלומות או להחליף. לא את כל החלומות האיש קונה. לפעמים הוא מנסה לשכנע את המוכר שאולי כדאי לו להחזיק בחלום עוד מעט, אולי ינהר לו, ולפעמים הוא אינו קונה את החלום משום שלא נראה לו שיהיה מה לעשות בחלום כזה, משומש מדי.
את החלומות שהוא קונה הוא שומר מקופלים בקופסאות בלי סימנים, באחורי החנות, בלי כל סדר או הגיון גלוי.
הוא בעצמו תמיד יודע איפה נמצא כל חלום וחלום.
פעם בכמה שבועות מגיעים מלאכי-חיים לבנים ורכים, מלאכי אדוני-צוואות, ולוקחים ממנו חלומות ששמר עבורם בקופסאות נפרדות,
חלומות אחרונים.
את החלומות האחרים הוא שומר עד שיגיע זמנם. לפעמים חלום אחד מסוים תופס את ליבו יותר מאחרים והוא משאיר אותו כמה ימים נוספים בקדמת החנות, על הקיר בכניסה. וישנם החלומות שאותם האיש פורם. לאט ובשקדנות פורם. יושב בחנות ופורם. לידו מתגבהות ערימות ערימות: מימינו הזכרונות ומשמאלו פחדים ותקוות. לזכרונות יש ביקוש רב ולכן הוא מניח אותם בעדינות זה על זה ומאוחר יותר ימכור אותם.
את הפחדים הוא שומר לרופאי הנפש
שבאים אליו בשקט מתגנב,
בגלימה ארוכה ושחורה וכובע מצליל על מצחם. הם לוקחים איתם קופסאות חתומות, וכשיגיעו למעבדות שלהם, למרתפים, יבדקו ויחקרו כל פחד.