II
וְנַגִּיד שֶׁלֹא?
תִּרְאֶה, אֲהוּבִי,
הִנֵּה צִפּוֹר אֲמִתִּית בַּשָּׁמַיִם.
הַשָּׁעָה יָפָה לְכָל מַה שֶּׁ
הָאוֹר גוֹנֵב פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת
עֲדַיִן רַךְ, עֲדַיִן נָעִים
אֲבָל,
הִיא מְחַדֶּדֶת, הַכֹּל שְׁאֵלָה שֶׁל אֶסְתֵּטִיקָה
הוֹ כַּמָּה שֶׁהַמִּלִּים שֶׁלָּהּ מְשֻׁמָּנוֹת
חָתוּל, כְּמוֹ חֲתוּנָה,
הַכֹּל רָהוּט
וְחֲסַר חֲשִׁיבוּת בְּמִדָּה

וְהִנֵּה אֲנִי
אֲנִי שׁוּב מְדַּבֶּרֶת שִׁבְרֵי חָצָץ:
אַל תֵּלֵךְ.